יולוס גזית ושות'

חיפוש

דחיית תביעות חוב של רשות המסים – משימה בלתי אפשרית?

סעיף 93 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ״ה- 1985 מסמיך את הנאמן בתיק לבדוק כל תביעת חוב המוגשת על ידי נושה של החייב ולאשרה או לדחותה. ההיגיון כאן הוא ברור, והוא נובע מכך שבעל התפקיד אשר מתמנה על ידי בית המשפט, מקבל מעבר לסמכויותיו כמורשה של החברה, סמכויות של פקיד בית המשפט בעלות אופי מעין שיפוטי.

יחד עם זאת, ועל פי ההלכות הקיימות של בית המשפט העליון, בכל מה שקשור לתביעת חוב של רשות המיסים, בעל תפקיד אינו רשאי לדחות את התביעה, אלא שהוא נדרש לפעול בהליכים הקבועים בחוקי המס השונים בדרך של השגה או ערעור. כך, דחייתה של תביעת חוב של רשות המיסים שלא דרך הליך זה, תביא לביטול הפעולה מצד בית המשפט, וזאת על פי הלכת בן יעקב אשר חלה עוד בימים אלה  (ע״א 262/76 שמעון בן יעקב נ׳ פקיד השומה לגביה מיוחדת, פ״ד לא(1) 475).

חשוב בהקשר זה לציין, כי להבדיל מתביעת חוב רגילה בה נדרש התובע להוכיח את חובו באמצעות הגשת ראיות לקיום החוב וגובהו, בהליכי השגה וערעור על פי חוקי המס מוטל נטל הראיה והשכנוע על כתפי המשיג או המערער ולעניינינו על כתפי בעל התפקיד. מאזן כוחות אשר מקנה לרשות המיסים יתרון אשר  לא קיים עבור נושיו האחרים של החייב.

הבעייתיות בקיומו של הליך ייעודי לתביעות חוב מטעם הרשות

המחוקק מניח כי תביעת חוב מטעם גוף ציבורי אינה מקיימת חשש של חוסר נכונות או בדיה הקיים בתביעה מטעם נושה רגיל. בפועל, לא רק שתביעות החוב מצד רשות המיסים דווקא כן מצדיקות בחינה מחודשת של בעל התפקיד (בעיקר בכל הקשור להיקף הסכומים הנתבעים), אלא מדיניות זו מביאה למצבים אבסורדים, במיוחד בסיטואציה בה בעל התפקיד מתמנה בחברה שלא ניהלה את ספריה כדין, וכעת הוא נאלץ להפריך תביעת חוב מטעמה של הרשות כאשר הכלים בידיו דלים וחובת ההוכחה מונחת על כתפיו, וזאת כחלק מהנחיתות אינהרנטית המאפיינת אותו כמשיג בהליך אל מול רשות המיסים.

זאת ועוד, ברבים מתיקי חדלות הפירעון מגישה רשות המיסים תביעת חוב אליה מצורפים תדפיסים לאקונים המפרטים את סכום החוב הפרשי הצמדה ריבית וקנסות, מעמד החוב (שעבוד, דין קדימה או דין רגיל), בלא הסבר מהותי למהות החוב או אופן חישובו. כעת ימצא עצמו בעל התפקיד בניסיון להפריך תביעת חוב עמומה שאין בידיו אף לא את ספרי החברה שנוהלו כיאות.

על בעייתיות זו, עמד גם כונס הנכסים הרשמי בחוזר מחודש מאי האחרון וציין כי: ״עמדתנו היא, כי מציאות זו יוצרת עיוות הבא על חשבון נושיו האחרים של פושט הרגל, וכי יש מקום לשנות את הדין…  כפי שנקבע לעיתים בפסיקה ״דמה של רשות המיסים אינו סמוק יותר מדמם של נושים אחרים״ ואין מקום לייחס להפנייה לבחינת גובה החוב במסלול הפרוצדוראלי הקבוע בפקודת מס הכנסה כפי שנקבעה בהלכת בן יעקב משום מתן עליונות אבסולוטית לרשות המיסים על פני נושים אחרים…״

 

השפעתו של חוק חדלות הפירעון החדש על תביעות חוב של רשות המיסים 

הסמכות של נאמן להכריע בתביעת חוב מוגדרת בסעיף 211 לחוק החדש. סעיף זה מגדיר כי בכל מה שקשור לתביעתו של חוב אשר הוטל בהליך מנהלי או הליך פלילי (בין היתר), יאשר הנאמן את התביעה אלא אם הוגשה שלא במועד או שלא כללה את כל הפרטים והמסמכים הנדרשים.

מסתמן אפוא, כי זכותו של הנאמן לדחות תביעת חוב של רשות מנהלית בכלל ורשות המיסים בפרט, אכן מוקנית בחוק החדש, אך היא מוגבלת לפגמים פרוצדוראליים בלבד, ואין הדבר מקנה לו זכות ישירה או עקיפה לדחות תביעת חוב מטעמים אחרים. על ההבחנה המפרידה בין פגמים פרוצדורליים לפגמים אחרים עמד המחוקק גם בדברי ההסבר לחוק  ונימק שמדובר ״בחלק מהתפיסה הרחבה של החוק המוצע ולפיה אין מקום לשינוי בדין המנהלי החל על מי שמתנהלים לגביו הליכי חדלות פירעון״, בהמשך אף ציין במפורש כי מטרת הוראה זו היא לעגן את הלכת בן יעקב אשר צוינה לעיל.

למעשה, ניסוחו של החוק החדש הוא מצומצם ודווקני. הוא מציין שני מקרים פרוצדורליים מאוד מסוימים בהם יהיה רשאי הנאמן לדחות תביעת חוב שנוצרה בהליך מנהלי – אי צירוף מסמכים או אי הגשה במועד. המחוקק נמנע משימוש במושגי שסתום (כמו ״מטעמים פרוצדוראליים״) אשר עשויים להתפרש באופן שונה בבתי משפט, וזאת כדי לשמר את חזקתה של הלכת בן יעקב. עם זאת נראה כי בלשונו הרחיב למעשה המחוקק זכותן של רשויות המס בכך שאם בעבר אף כי לא היה בעל התפקיד רשאי לשנות את גובה החוב יכול היה לשנות את מעמד החוב (לדוגמא מדין קדימה לדין רגיל) לכאורה לפי החוק החדש לא מוקנית לו סמכות זו יותר.

לאור כל אלו, לא ברור כיצד ניתן לטעון כי החוק מפחית ומאזן את זכויות המדינה כנושה אל מול זכויותיהם של יתר הנושים. המחוקק כלל מקרים פרטניים מאוד בהם יוכל הנאמן לדחות תביעת חוב, אך באופן שלא מותיר מקום לפרשנות אשר תאפשר את החלשתה של הלכת בן יעקב. למעשה ההיפך הוא הנכון, מעמדה הפריבלגי של רשות המיסים בהליכי תביעות חוב אשר הוקנה לה במסגרת הלכת בן יעקב לפני יותר מ-40 שנים, זוכה בחוק חדלות הפירעון החדש לעיגון חקיקתי ואף להרחבתו.

 

לשאלות בעניין מאמר זה ניתן לפנות אלינו גם במייל