בפסק דין אשר ניתן בחודש שעבר, נידונה השאלה האם ריבית אשר נתבעת על ידי רשות המיסים מאדם חדל פירעון תחושב לפי סעיף 75 לפקודת פשיטת רגל (להלן – "הפקודה") או לפי סעיף 134(א) לפקודה. החשיבות שבהכרעה בסוגיה זו, נעוצה בעובדה שבעוד שסעיף 134(א) לפקודה קובע כי החוב נושא ריבית החל מיום היווצרותו, בעוד שסעיף 75 לפקודה קובע כי החוב יישא ריבית רק 1
לאור כל זאת, לא ייפלא כי רשות המיסים בחרה להשתמש בסעיף 134(א) לפקודה לצורך חיוב סכומי הריבית וההצמדה על החוב, שכן ריבית זו עולה משמעותית על שיעור על הפרשי ההצמדה והריבית אשר היו מחושבים בהתאם לסעיף 75 לפקודה.
מדובר היה בתביעת חוב שהגישה רשות המיסים נגד גמול חברה להשקעות בע"מ המצויה בהליך של הסדר נושים. בתביעת החוב דרשה רשות המסים תשלום הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראות סעיף 134(א) לפקודה. בעל התפקיד אישר את תביעת החוב באופן חלקי, שכן ביצע את חישוב הריבית וההצמדה בהתאם להוראות סעיף 75 לפקודה ובכך קצב סכום נמוך יותר. על כך ערערה רשות המיסים.
לטענתה של רשות המסים, אשר נתמכה על ידי כונס הכנסים הרשמי, יש לחשב את הפרשי ההצמדה והריבית בהתאם לסעיף 134(א) לפקודה, שחל במקרים בהם מדובר בחוב מס. עוד טענה, כי סעיף 75 לפקודה אשר אליו פנה בעל תפקיד, איננו חל כאשר מדובר בחוב מס או בחוב הסכמי, אלא עניינו באותם מקרים בהם לא נקבע מנגנון כלשהו של חישוב ריבית ביחס לחוב הקרן. אך במקרים בהם כן נקבע מנגנון כזה בהסכם או בחוק (כלומר ריבית סטטוטורית, כגון חוב מס), אזי שהוראת סעיף 134(א) לפקודה היא שקובעת כיצד יש לחשב את הריבית על החוב. לעניין זה הוסיף כונס הנכסים הרשמי וטען, כי למעשה קיים הסכם משתמע שאינו כתוב בין כל נישום לבין רשות המיסים, לפיו חוב מס יישא ריבית סטטוטורית, ולכן ניתן לסווג את חיוב הריבית כחיוב הסכמי ומכך ששימוש בסעיף 134(א) הוא הנכון.
הטענה של בעל התפקיד בתיק, הייתה כי סעיף 134(א) לפקודה חל רק לגבי חיובי הצמדה וריבית שמקורם בהסכם, ואילו כאשר מקורו של החיוב איננו הסכמי, כדוגמת המקרה אשר נדון בפסק הדין, אזיי חלה הוראת סעיף 75 לפקודה. בהמשך לכך, טען כי ריבית הנובעת מחוב מס היא אינה ריבית הסכמית כפי שטענה רשות המיסים וכונס הנכסים הרשמי, אלא ריבית סטטוטורית- הנובעת מדבר חקיקה.
בית המשפט קבע, בהסתמך על פסיקות קודמות, כי עניינו של סעיף 134(א) הינו בהכרח בריבית הסכמית. לעמדת בית המשפט, נועד הסעיף למנוע מצב של ריבית נשך אותה קבעו צדדים בהסכם ביניהם החורגת מן התקרה הקבועה בחוק, אשר הכרה בה הייתה מביאה לפגיעה ביתרת הנושים ולמצב של העדפת נושים.
לעמדת בית המשפט אין לראות בריבית הנובעת מחוב מס כחוב הסכמי כפי שטענה רשות המיסים, וכי יש לקבל את עמדת בעל התפקיד לפיה תחושב הריבית על חוב זה לפי הוראות סעיף 75 לפקודה. כלומר בית המשפט דחה את עמדת הכונס הנכסים הרשמי וקבע כי החובה לשלם ריבית בגין חוב מס היא חובה סטטוטורית ואין לראות בכך משום חיוב שמבוסס על הסכם שהשתמע בין הצדדים (הסכם מכללא). לעמדת בית המשפט העובדה שהנישום נאלץ לשלם ריבית בגין חיובי המס המוטלים עליו אינה נעשית מכח הסכמה או הסכם משתמע, אלא מכח חובת הציות לחוק. החבות במס אינה תולדה של הסכם בין הנישום לבין רשות המיסים, אלא היא תולדה של דיני המס.
מקרה זה דן במעמדה של רשות המיסים בחדלות פירעון או פשיטת רגל, והאופן שבו בוחר בית המשפט לפרש חוקים העשויים להטיב עימה על חשבון יתר הנושים, וכיצד למנוע מקרים של העדפת נושים.
בית המשפט בהחלטתו, למעשה מסרב לאמץ את פרשנותה של רשות המיסים המקנה לה מעמד עודף על פני הנושים, ואף מגדיר כי גם במצב בו נקבע מעמדה באופן סטטוטורי, הרי יש לפרש את החוק באופן דווקני ומצומצם, לטובת השמירה על עיקרון השיוויון בין הנושים.
לדעתנו קיים הגיון רב בגישה זו של בית המשפט. רשות המיסים היא למעשה "שחקן חוזר", נושה מיומן בעל זכויות נשיה עודפות על מרבית הנושים בהליכים אילו. דווקא בשל מעמדה של רשות המיסים אותה הקנה לה החוק, נדרשת גישה דווקנית ומצומצמת בפרשנות של אותן זכויות, וזאת מתוך מטרה למנוע פגיעה ביתרת הנושים הבלתי מובטחים הקיימים בהליכים אלו.
משכך, תפקידו של בית המשפט באיזון הזכויות בין הרשות ליתר נושי החייב הוא קריטי והכרחי להמשך התנהולתו התקינה של מוסד פשיטת הרגל בישראל ולמנוע העדפת נושים. רמיסתם של נושים לטובת הרשות המיסים הוא אקט שעשוי להסתיים בנזק רב למשק ולאמון אשר ניתן למוסד פשיטת הרגל. החלטת של בית המשפט בעניין זה היא נכונה וראויה.
נקודה נוספת בפסק דין, נוגעת לעמדתו של כנוס הנכסים הרשמי כפי שהובאה באותו עניין. הפרקטיקה הנהוגה היא כי בתי משפט רואים בו כדמות ניטראלית ועמדתו נתפסת כברת סמכא בעיניו של בית המשפט. במפתיע הוא בחר לנקוט בעמדה הפוגעת בזכויות הנושים הבלתי מובטחים שעל שמירתם הוא אמון.
למידע נוסף בנושא זה אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר באמצעות המייל או בטלפון.