בית המשפט העליון הפך את פסק הדין של בית המשפט המחוזי מפי כב' הש' ה' קירש, אשר קבע כי יש לראות בעסקת תיווך בין בנק ישראלי לבנק זר לסחר בנכסים פיננסיים, כמתן שני שירותים נפרדים לכל צד, ולכן יש זכאות למע"מ בשיעור אפס לעסקה עם הבנק הזר, בכפוף להוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ").
בית המשפט העליון, בחן את הוראות החוק הרלוונטיות וקבע כי לשון החוק ברורה, ולפיה לא ניתן לראות בעסקאות תיווך כמתן שירותים נפרדים לשני הצדדים, אלא מדובר בשירות אחד הניתן לשני הבנקים יחד והוא בלתי ניתן להפרדה; ולכן, מדובר בעסקה שיש בה נהנה ישראלי ושאינה זכאית למע"מ בשיעור אפס.